קצת היסטוריה

מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה ובמשך כמאה שנה, היה נושא הניקוז קשור לייבוש ביצות והכשרת שטחים חקלאיים.
כאשר קמו רשויות החוק עם קום המדינה לפני כ-50 שנה, החלו רשויות הניקוז את פעולתן באותה המתכונת.
הן פעלו "בחיק" מועצות איזוריות וטיפלו בעיקר בשטחים חקלאיים.
רב שטחי המדינה כלל לא טופלו על-ידי רשויות הניקוז.
חורף 1991/2 הביא איתו שטפונות והצפות בכל חלקי הארץ, אסונות בנפש, נזקים לרכוש, השבתת עסקים ותחבורה. הנזקים שנמדדו עלותם מגיעה למאות מליוני שקלים.

מהם התחיל הכל...
בעקבות נזקי השטפונות 1991/92 כתבה מבקרת המדינה (מרץ 1993), דו"ח חריף ביותר על הזנחת נושא הניקוז במשך עשרות שנים על-ידי רשויות המדינה.
הדו"ח הצביע על התחומים שהופקרו ועל הצורך להשקיע הון עתק להשגת הפיגור רב השנים, הון שהרשויות המקומיות ולא מסוגלות לגייס.
כמו כן הצביע הדו"ח על התחומים שחייבים לקבל טיפול בקדימות הראשונה האיזורים המבונים מרכזי עסקים, תשתיות ופיתוח תשתיות תחבורה.
הניקוז חייב לעבור מהפיכה והמדינה חייבת להתייחס אליו כמו לכל תשתית לאומית.

מושב צרופה מוצף, חורף 1998
בהמשך לדו"ח הנ"ל החליטה הממשלה: "ארגון מחדש של מערכת הניקוז בישראל" במהלך השני0 1993-96 נעשתה עבודה ארגונית ומסודרת ע"י משרד החקלאות תוך בדיקות כלכליות, ארגוניות, מקצועיות ובנית מערכת חדשה.
התוצאה: החל מ-1997 בוטלו 26 רשויות הניקוז הקיימות שפעלו על חלק קטן משטח המדינה, ועסקו בעיקר בתחום החקלאי והתנהלו בחיק המועצות האזוריות.
הוקמו: 11 רשויות ניקוז חדשות המכסות את שטח המדינה תחומיהן חופפים אגני היקוות טבעיים והן בעלות גודל וכושר ניהול מיטביים.

ארוע שטפוני הכרוך בסכנת נפשות

בנייה בפשט הצפה ותוצאותיה